<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ט</h1>
<h2>דף פא:</h2>
דבר שבמנין לא בטיל כי הוא דבר חשוב ונחלקו בו בגמרא בעבודה זרה וביבמות [פ"א ע"ב] שאם הוא דבר שדרכו לימכר לעולם במנין אינו בטל כי הוא דבר חשוב אבל אם לפעמים מוכרים אותו באומד ובמשקל בטל וזהו את שדרכו לימנות שנינו, וי"א דכיון שלפעמים נמכר במנין אפילו שלפעמים נמכר באומד ובמשקל לא בטיל וזהו כל שדרכו לימנות שנינו. ונחלקו בו הפוסקים, והרוב הסכימו דאת שדרכו לימנות שנינו וכן כתב הרמ"ה.
<h2>דף פב.</h2>
דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל כדאמרי' [ביצה ג' ע"ב] בביצה שנולדה ביום טוב שהיא מותרת לאחר יום טוב וכל כיוצא בזה כך פשוט בכמה דוכתי בתלמוד. והתוס' כתבו ודוקא במין במינו אבל בשאינו מינו בנותן טעם כשאר איסורין, וכן פשוט בירושלמי דגיטין. וכתבו המפרשים כי כל דבר שצריך עכ"פ זה לזה כגון מים בעיסה ומלח שהעיסה אינה בלי מים ומלח וכל כיוצא בו חשוב כמין במינו ולא בטיל אם יש לו מתירין וכן מוכח בביצה [ל"ט ע"א] בההיא דאשה ששאלה תבלין ומלח ומים לעיסתה הרי אלו כרגלי שתיהן. וכתב הרמ"ה דוקא דבר שיש לו מתירי' למי שהוא אסו' לזה ומותר לזה, ואין לו מתירין למי שאסור לו פי' כגון המבשל בשבת וכיוצא בו לאו דבר שיש לו מתירין הוא ובטל ודקדקה מיבמות [פ"ב ע"א].
